משה שֵק (1936 – מרץ 2011) או “ג’וקי” – כפי שכונה על ידי בני משפחתו חבריו – היה אמן ישראלי שברוב שנות יצירתו עסק בעיקר בפיסול ובאמנות קרמיקה.
משה שק היה ידוע כאמן יוצא דופן ומקורי שאינו מתפשר ביצירתו למען השגת מקום של כבוד או הכרה. אמנותו היתה חלק בלתי נפרד מדרך חייו ומאישיותו. תמיד היה נאמן לדרך העצמאית בה חווה את החיים ובה יצר את אמנותו. היתה לו גישה מיוחדת במינה לחומר, ולצורה והיתה לו יכולת לחוות את הוויית המקום באופן שהוא מעבר לזמן ולנסיבות, ולתרגם את חוויתו ליצירה מקורית שתמיד היתה חתומה בכתב נפשו.
משה שק היה ממייסדי קיבוץ בית ניר, ויצירתו בחומר קשורה קשר הדוק לסביבה בה חי – להווייתה של ארץ ישראל בכלל ולאיזור מגוריו בפרט. משה ערך מסעות ממנהרות הר חברון ועד חוף ימה של עזה והרבה לבקר באתרים ארכיאולוגיים באיזור מגוריו. משה חקר את ההויה הקדומה והמקומית מתוך התחושות שהעלו בו חוויות הביקור והשהיה באתרים אלה ואחרים. ברבות מעבודותיו מופיעות צורות ארכיטיפיות ודמויות הקרובות ברוחן אל מה שניתן לכנות “הפיסול הכנעני”.
משה שק נולד בשנת 1936 בעיר זמושץ שבפולין. בשנת 1940 עברה משפחתו לאזור שהיה תחת שליטת ברית המועצות ומשם עברו – לתקופה של שנה -למחנה עבודה בסיביר. בשנת 1941 הגיעה המשפחה לבוכרה שבאוזבקיסטן שם שהו עד שנת 1945.
בשנת 1947 העפילה המשפחה לארץ ישראל באוניית המעפילים “התקווה”. שנתפסה בידי הצבא הבריטי, וכך נשלחה המשפחה יחד עם כל העולים שבאוניה למחנות המעצר באי קפריסין.
בשנת 1948 עלה משה לישראל. והתגורר ביפו. משה היה חבר בתנועת הנוער “השומר הצעיר”. בתקופת חברותו בתנועה זו פגש משה את אברהם אופק. הוא למד בבית הספר המקצועי “שבח” במסלול של מסגרות וחרשות ברזל . בשנת 1952 למד משה ב”בצלאל החדש”, ובמשך חצי שנה ספג ידע ממורים כיוסי שטרן ולודוויג יהודה וולפרט שלימדו במחלקה לעיבוד מתכות. משה למד אצל הפסל רודי להמן בין השנים 1959–1977 והפך אחר-כך לשוליה שלו.
במשך שנות חייו יצר משה שק אלפי עבודות קרמיקה וברונזה מסוגים ובמוטיבים שונים. כבר בשנות השמונים ראה משה בחזונו וייעד את יצירותיו להיות מוצגות במוזיאון בקיבוץ בית ניר. משה היה פסל ידוע ורבות מיצירותיו מוצגות במקומות ציבוריים בארץ ובעולם.
משה שק היה נשוי לשולה שק, ולבני הזוג נולדו ארבעה ילדים. לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן נפטר משה בשנת 2011. אחרי מותו הגשימה אשתו שולה את חלומו והקימה בביתם מוזיאון המכיל את יצירותיו הרבות בחרס ובברונזה. רבות מיצירותיו מתועדות בדף הגלריה באתר זה.
